לא מזמן חזרה אלי לקוחה לביקורת לאחר טיפול בחלק העליון של הפנים: בין השאר, טיפלתי בעצמות הלחיים ולאחר הטיפול עצמות הלחיים היו מורמות ומלאות בחזרה. האמת היא שהלקוחה הייתה מרוצה ובאה לביקורת מחייכת ונינוחה. ישבנו במשרד שלי ודיברנו, אחרי הכל מדובר בלקוחה שלי כבר כמה שנים.
"הלחיים נראות יופי" היא אמרה, ואני הסתכלתי ומשהו הפריע לי.
לא, לא עצמות הלחיים שהיו מתוחות ומלאות ונראו באמת עם יד על הלב, נהדר. במסגרת הטיפול הזרקתי לה גם בוטולינום טוקסין, והמצח וצידי העיניים היו גם הם רעננים ונראו טבעיים.
מה שהפריע לי היה שהחלק התחתון של הפנים לא טופל, ומה שעוד יותר הפריע לי היה הניגוד שבין החלק העליון, המטופח ובעל המראה הצעיר, לחלק התחתון, שבו לא טיפלנו ולא עשינו לו שום דבר.
הרבה פעמים לקוחות מבקשות טיפול באזור בפנים- הלחי, השפתיים, המצח וכולי… אבל מתמקדות באזור אחד, בפן אחד תוך כדי כמעט התעלמות מאזורים אחרים. זה מאוד נוח וגם קל במקרים מסוימים לטפל אך ורק באותו האזור, אחרי הכל זה מה שהמטופלת רוצה ולשם כך היא באה. אבל נשאלת השאלה האם בסופו של דבר הטיפול, שהעניק לה מראה נהדר באזור אחד, לא השאיר אותה עם מראה מנוגד בין אותו האזור לשאר אזורי הפנים?
האמת היא שאני מסתייג באופן כללי מהשיטה שבה נכנסת לקוחה ומייד עוברים על כל האזורים בבת אחת ומציעים הרבה טיפולים. אסתטיקה קודם כל מבוססת על רצונות המטופלת ועל החלטה משותפת שלה ושל הרופא המטפל לגבי אזורי הטיפול והטיפול הספציפי עצמו. מצד שני, נשאלת השאלה האם קבלת תוצאה באזור אחד ויצירת מראה כולל בעל ניגוד גדול בין שאר חלקי הפנים מהווה טיפול מוצלח.
לא כל מטופלת רוצה, ואפילו יכולה, לטפל בכמה אזורים ביחד, לפעמים ישנו אזור שמפריע לה, הן מסיבות אישיות והן מסיבות ברורות כשהוא נראה בולט יותר בחוסר שלו. מצד שני, חשוב לא פחות לדאוג שלא נוצר פער גדול במראה אזורי הפנים, על מנת שהתוצאה הכוללת תהיה במראה טבעי ולא מלאכותי.
אני תמיד מייעץ למטופלות שלי לעשות טיפול שמעניק מראה טבעי, זה הבסיס, אבל מראה סימטרי ומראה כללי דומה של חלקי הפנים חשוב לא פחות.
